הוא הגיע אלי מאוד נסער ומבולבל. אחרי כמעט 20 שנות נישואים (שמבחינתו
היו מוצלחים) הציבה אשתו סימן שאלה לגבי הקשר ולגבי הרצון שלה להמשיך
אותו. מבחינתו כל עולמו התערער, זו היתה רעידת אדמה אמיתית! הוא התקשה
לישון, התקשה להתרכז בעבודה, התקשה לתפקד. כל המחשבות ובעיקר
הדאגות היו נתונות למצב החדש שנכפה עליו.
"אז מה אתה רוצה להשיג מהמפגשים שלנו? מה המטרה שלך"? (אני לא מאמנת
זוגית והוא הגיע למפגשים לבדו). לקח לו זמן למצוא את התשובה. היה לו ברור
שהוא במצוקה, לא באמת ידע אם ומה הוא יכול לעשות בעניין.
אחרי מחשבה, בחר לעצמו מטרה. משהו שהפריע לו בעצמו שנים. המשבר
הנוכחי היווה טריגר לעשות מעשה. הוא ידע שאם יצליח לשנות דפוס התנהגות
שלא אהב, זה עשוי להשפיע לטובה על הזוגיות אבל לא רק. זה יכול להשפיע גם
על כל המישורים האחרים בחייו – על היחסים שלו עם הילדים, עם החברים, על
היחסים בעבודה, ולדבריו אפילו על פוטנציאל הקידום בעבודה.
כבר מהפגישה הראשונה יצא בתחושת הקלה משמעותית. כי הוא העביר את
עצמו ממקום של דאגה פסיבית למקום של עשיה פרואקטיבית. זה החזיר לו את
התחושה שיש לו מה לעשות, שיש לו את האפשרות להשפיע על החיים שלו, גם
בסיטואציה שנכפתה עליו בעל כורחו. הוא העביר את עצמו מ"מעגל הדאגה"
ל"מעגל ההשפעה".
על שני המעגלים מדבר סטיבן קובי בהרחבה בספרו "שבעת ההרגלים של
אנשים אפקטיביים במיוחד". מעגל הדאגה – דברים שאנחנו תופסים כחסרי
שליטה מבחינתנו, שאין לנו יכולת להשפיע עליהם . מבחינתנו כל מה שנותר לנו
לעשות הוא לדאוג כי אין לנו שום אפשרות לנקוט פעולה שתביא לשינוי. מעגל
ההשפעה – דברים שאנחנו תופסים שיש ביכולתנו להשפיע עליהם ואפילו לשנות
אותם. אמנם אנחנו לא תמיד בשליטה מוחלטת, אבל אנחנו לא מרגישים חוסר
אונים מוחלט מול המצב.
חשוב לזכור שהבחירה במעגל היא בחירה שלנו. ככל שנבחר להיות יותר
פרואקטיביים, כך נגדיל את מעגל ההשפעה ונקטין בהכרח את מעגל הדאגה
שבחיינו.
ואם אתם שואלים לגבי הבחור? יש לו ולהם עדיין דרך לעבור. אבל את הדרך הזו
הוא עושה ממקום אחר ומחוזק.
דינה יקרה, את כותבת כל כך יפה, מרגש… עושה חשק להגיע אליך לטיפול. הלוואי שרבים יהנו מהטוב שיש לך להציע להם. שרה מרין