היא נכנסה אלי לחדר, התיישבה על הכורסא. מה שלומך? "הכל אותו דבר, שום דבר לא השתנה".
בקשתי לשמוע על השבועיים שחלפו מאז שנפגשנו בפעם האחרונה. היא פתחה וסיפרה על הנכדה שהיא שומרת עליה בימים אלו באינטנסיביות גבוהה מהרגיל. תוך כדי הסיפור אמרה – "את יודעת, שמתי לב שאני מגיבה אליה אחרת. דברים קטנים שהיא עושה והקפיצו אותי בעבר פתאום ממש לא מעוררים בי כעס. נהיה משהו יותר נינוח ורגוע בקשר איתה". וואו! שמחתי לשמוע! "כן, אבל זה רק בכל הקשור לנכדה", היא מיהרה לומר. ואז נזכרה באירוע שהיה עם הבן שלה. פתאום הרגישה באותה סיטואציה שהיא מתנהלת מולו לגמרי אחרת מהאוטומט המוכר ובזכות זה לא נגררה לוויכוח שללא ספק בעבר (הלא רחוק) היה מתפרץ. ואז בין זכרונות השבוע צף ועלה עוד סיפור, על קרובת משפחה שהתגלע ביניהן ריב לפני מספר שנים. מאז היה ביניהן מה שנקרא שלום קר. נפגשים כשמוכרחים ולא מעבר. הקרובה ניסתה מספר פעמים להתקרב והיא סרבה. לפני מספר ימים התקשרה הקרובה והזמינה אותם אליהם. היא השיבה מבלי לחשוב: "כן, למה לא". היא הפתיעה אפילו את עצמה. אז אולי בכל זאת משהו משתנה?…
כשאנחנו יוצאים לתהליך אימוני/טיפולי הרבה פעמים הציפייה היא שנקום בוקר אחד אחרים. אנחנו מחפשים את האורות והזיקוקים. אבל תהליך התפתחות ושינוי הוא תהליך עדין. הוא נרקם לו מאוסף של רגעים. מרגע קטן שבו אולי הגבנו שונה, ומעוד מרגע שבו הרגשנו שאנחנו נושמים יותר בחופשיות, מרגע שחשנו נינוחות שלא חשנו מזמן וכו' וכו'. ורגע נאסף לרגע וכך נראית תנועה של שינוי. וחשוב כל כך לתת את הדעת על הרגעים האלה, לעצור, להתבונן בהם, להוקיר אותם על מנת שנדע שאנחנו בכוון הנכון.
כמי שאוהבת לטייל אני אוהבת להדגים את הרעיון גם מעולם הטיולים. כשאנחנו יוצאים לדרך וצועדים בשביל לא מוכר לא תמיד אנחנו בטוחים אם אנחנו בכוון הנכון. עד שמגיעים לסימון השבילים של החברה להגנת הטבע. סימון קטן וצנוע. לפעמים הוא מסתתר על אבן בצידי הדרך, לפעמים על עץ. אם לא מחפשים, בקלות אפשר לחלוף על פניו מבלי לשים לב. אבל כשאנחנו רואים אותו אנחנו יכולים לנשום ולדעת שאנחנו בכוון הנכון.
מתאר את זה יפה סם קין כשהוא ממשיל את תהליך ההתפתחות ל"שיבה הביתה": "באגדות ובסיפורים, השיבה הביתה היא אירוע דרמטי: תזמורות מנגנות, שוחטים כבש ומכינים סעודת מלכים. הבן האובד שב. אוירה של חגיגה שוררת בכל. במציאות, מסתיימת הגלות בהדרגה ללא אירועים חיצוניים דרמאטיים, המציינים את סיומה. ענן הערפל נמוג, השמיים מתבהרים, ומתחילים לראות בבירור את המציאות. החיפוש מפנה את מקומו לגילוי, החרדה – לסיפוק. דבר לא השתנה, ועם זאת הכל אחר". סם קין
